גז"ד לנאשמים בעבירות מרמה והונאה

1.         הנאשמים הורשעו ביום 06.01.09, לאחר שמיעת ראיות, בהכרעת דין מפורטת ומנומקת, בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום:  

שתי עבירות על סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") - קבלת בר במירמה בנסיבות מחמירות; 23 עבירות על סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק ניירות ערך"), ביחד עם סעיף 37 לחוק ניירות ערך- פרט מטעה בדו"ח או הודעה; עבירה על סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, ביחד עם סעיף 36 לחוק ניירות ערך ותקנה 15 לתקנות ניירות ערך (הגבלות בעניין ניגוד עניינים בין חברה רשומה לבין בעל שליטה בה), התשנ"ד-1994 (להלן: "תקנות ניירות ערך 1994") - פרט מטעה בדו"ח בכוונה להטעות את ציבור המשקיעים (ולחילופין, ביחס לנאשם 1 בלבד, ביחד עם סעיף 53(ה) לחוק ניירות ערך); עבירה על סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, ביחד עם סעיף 36 לחוק ניירות ערך ותקנה 13 לתקנות ניירות ערך (עסקה בין חברה לבין בעלי שליטה בה), התשס"א-2001 (להלן: "תקנות ניירות ערך 2001") - פרט מטעה בדו"ח בכוונה להטעות את ציבור המשקיעים, (ולחילופין, ביחס לנאשם 1 בלבד, ביחד עם סעיף 53(ה) לחוק ניירות ערך).

2.         אין בכוונתי לשוב ולציין את כל האמור בפירוט בהכרעת הדין המשתרעת על למעלה מ-

250 עמודים, בה ניתחתי את הראיות שהוגשו על ידי המאשימה, ובסיכומה של הכרעת הדין קבעתי מדוע הגעתי לכלל מסקנה שהתביעה הצליחה להוכיח מעבר לכל ספק סביר את אשמתם של הנאשמים בעבירות המפורטות בכתב האישום.

3.         בקצירת האומר אציין, שמדובר בפרשה בה נאשמו 4 נאשמים כאשר בהכרעת הדין מצאתי לזכות מחמת הספק את הנאשמים 3 ו-4, הכל כמפורט בהכרעת הדין.

הנאשמים ו-2 הואשמו והורשעו בכך שגרמו שלא כדין לקבלת שתי החלטות באסיפה הכללית של חברת צינורות המזרח התיכון (להלן: צמ"ת), כאשר הנאשמים 1 ו-2 ביחד עם קבוצת גאון -אגרו היו במועדים הרלוונטים לכתב האישום בעלי השליטה בחברה. עניינה של העסקה העיקרית לגביה נסב כתב האישום באישור לכאורה של האסיפה הכללית להסכם למתן דמי ניהול בין החברה לבין בעלי השליטה (באמצעות חברות שבשליטתם). עסקה שכזו הינה "עסקה חריגה" כאמור בסעיף 270(4) לחוק החברות, לפיכך טעונה היא אישור לפי סעיף 275 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן:"חוק החברות"), הכולל בין השאר את קבלת אישור האסיפה הכללית ברוב קולות ובהם לפחות שליש מבעלי המניות שאינם בעלי עניין אישי באישור העסקה.  ההחלטה הנוספת שהתקבלה לכאורה על ידי האסיפה הכללית והייתה דרושה את אישורה של האסיפה הכללית כאמור בסעיף 275 לחוק, עניינה בעסקה חריגה בין בעלי השליטה לבין צמ"ת, בהקשר להתקשרות החברה בפוליסה לביטוח אחריות דירקטורים ונושאי משרה, בסכום כיסוי של עד 6 מיליון דולר, וכן כתב שיפוי לנושאי משרה בסך של עד 5 מיליון דולר.  

משלא עלה בידי הנאשמים 1 ו-2 להשיג את תמיכתם של המשקיעים המוסדיים כנדרש להסכם דמי הניהול, פעלו הנאשמים 1 ו-2 להשיג את אישורה של האסיפה הכללית במרמה, על ידי אדם בשם הרנדל, שהינו חבר משפחה קרוב של הנאשם 2 ונהנה מתמיכה כספית חודשית מהנאשם 2. הנאשמים פנו לעו"ד שץ (נאשם 4), הציגו את הרנדל בפני עו"ד שץ כחברו הקרוב של נאשם 2 ומי שרוצה לרכוש מניות בצמ"ת, וביקשו מעו"ד שץ לשמש מיופה כוחו של הרנדל בישראל, כאשר הובהר לעו"ד שץ כי בכל הנוגע לחשבונותיו וענייניו של הרנדל עליו לעמוד בקשר עם הנאשם 1 והגב' אסתר אלדן (נאשמת 3- מי שהייתה בין השאר מנכ"ל ודירקטורית בצמ"ת), ולקבל מהם הנחיות כיצד לפעול.

הנאשמים 1 ו-2 פעלו לרכישת מניות צמ"ת באמצעות כספים מחברות שבשליטתם, והחזיקו את המניות בחשבונו של הרנדל כאילו היו אלה בבעלותו של הרנדל, כדי שהאחרון ישמש כבעל מניות בלתי נגוע בעניין אישי לצורך קבלת אישור האסיפה הכללית- כנדרש בחוק ויצביע לאישור הסכם דמי הניהול. 

בנוסף הורשע הנאשם 1 בכך שפנה לגיל ליידנר וביקשו לרכוש מניות בצמ"ת, על מנת לסייע לנאשמים 1 ו-2 לקבל את אישורה של האסיפה הכללית לאישור הסכם דמי הניהול. בין השנים נוצרה הסכמה, לפיה ירכוש ליידנר מניות בצמ"ת ויצביע בעד אישור הסכם דני הניהול, והנאשם 1 התחייב בפני ליידנר כי בעתיד יוכל ליידנר למכור לו את המניות שרכש בצמ"ת.

ביום 27.12.2000 התקיימה האסיפה הכללית של צמ"ת שעל סדר יומה אישור הסכם דמי הניהול. במהלך האסיפה הצביע עו"ד שץ, בשם הרנדל, בעד ההחלטה לאישור הסכם דמי הניהול כמו כן הצביע ליידנר באמצעות מיופה כוחו, במניות שהחזיק על שמו ובמניות צמ"ת על שם 'גורן חתמים' בעד העסקה.

ביום 23.5.2002 התקיימה אסיפה כללית. עו"ד ויניק, ממשרדו של עו"ד שץ, הצביעה בשם הרנדל בעד החלטות שיפוי וביטוח דירקטורים ונושאי משרה.

4.          ראיות לעונש מטעם הנאשמים

א.  חוות הדעת הכלכלית שנערכה על ידי מר מנחם פרלמן

מר פרלמן הינו בעל תואר B.A ו-M.A כלכלה באוניברסיטה תל אביב, הגיש חוות דעת מטעם הנאשמים.

מר פרלמן שימש בעברו בתפקידים בכירים בתחום הכלכלה ושוק ההון.

מחוות הדעת עולה כי לאחר רכישת השליטה בחברה על ידי הנאשמים ויישום תכנית הבראה על ידם, חל שיפור משמעותי ברווחי החברה, זאת חרף המיתון ששרר במשק בשנים הסמוכות להחלפת השליטה. בעקבות החלפת השליטה בצמ"ת נהנו בעלי המניות בחברה מחלוקת דיבידנדים בסכומים גבוהים העולים משמעותית על סכומי הדיבידנדים שחולקו טרם העברת השליטה בחברה. לאחר העברת השליטה בחברה, בין השנים 2000-2004 שולמו לבעלי המניות דיבידנדים בסכום כולל של כ-94.2 מיליון ש"ח כאשר בעלי מניות המיעוט נהנו מדיבידנדים בסכום מצטבר של כ 18 מיליון ש"ח בתקופה האמורה.

עוד עולה מחוות הדעת כי בצד השיפור ברווחיות החברה, בתוצאותיה הכספיות ובמדיניות חלוקת הדיבידנדים נהנו בעלי המניות בצמ"ת מתשואות גבוהות למניית צמ"ת, כאשר התשואה הכוללת המתואמת של המניה ממועד כניסת הנאשם לניהול החברה ועד ליום מכירת עיקר מניות הנאשמים, הסתכמה בכ-163%. 

עורך חוות הדעת ציין כי עולה מהנתונים שהתשואה הכספית המתואמת של בעלי המיעוט בין השנים 2004-2000 הסתכמה בכ-35 מיליון ש"ח.

עוד ציין המומחה כי בין השנים 2003-2000 שרר מיתון במשק אשר בא לידי ביטוי גם בשוק ההון, אך מניית צמ"ת הניבה תשואה חיובית עודפת על מדדי השוק וכן על מניית החברה המתחרה.